סגולת הטקסט

סגולת הטקסט

"צריכים להשתמש ולהידבק בכל המשלים הללו"

כל מה שאומר אדם שנמצא בקדושה, היינו ברצון להשפיע, הוא אומר מתוך ההשגה שלו, מתוך ההרגשה שלו, מתוך שהייתו ברצון להשפיע. זה לא בא לו מעצמו, אלא מפני שהרצון לקבל שלו התקדש, היינו קיבל את תכונת ההשפעה, נמצא בתכונת ההשפעה, אז זה מה שהוא מרגיש.

לכן המקובל מרגיש איזה ביטוי של הבורא בו. והוא מעביר את זה אלינו בצורות שלא הוא מוליד אותן, זה לא בא לו סתם. אלא אותה צורת הבורא שהתגלתה בו עכשיו מזמינה בו כזה ציור, כזאת תמונה ואז הוא מעביר אותה אלינו.

לכן אנחנו צריכים להשתמש ולהידבק בכל המשלים הללו. וגם אם עכשיו אנחנו לא מבינים אותם, אני מבטיח לך שבבוא הזמן אפילו גם אתה תבין, וגם אתה תגיע לאותו מקום וגם לך יהיה בדיוק אותו המשל, אותה התמונה, אותה הצורה ואותו הביטוי.

לכן המקובלים מבינים זה את זה, אבל אנחנו לא מבינים אותם. אבל ככל שאתה נדבק למה שהם אומרים. זהו. (הרב מיכאל לייטמן 30.05.11)

מתגלה האדם ולא הטקסט של הספר

האם מקובלים כתבו טקסטים בקודים, הסתירו סודות מאחורי אותיות, מילים או שצריך להבין את הטקסט כפי שהוא כתוב?

כפי שכתוב, כך צריך להבין. ואחר כך אדם רואה שב"כפי שכתוב" מתגלה משמעות חדשה, אחרת לחלוטין. אך לא בטקסט עצמו אלא בתוך האדם כתגובה לטקסט. כלומר האדם הוא זה שמתגלה ולא הטקסט. בטקסט אין קוד, אין סוד, אין צופן. הצופן הוא בתוך האדם, התגובות שלו על אותן מילים תהיינה שונות לגמרי, מה שיתגלה בתוכו ישתלט ויתפוס אותו.

בעיקרון הטקסט יהיה אותו טקסט, הספר אותו ספר, רק האדם יתפוס אותו בצורה חדשה. למשל, כאשר הוא יקרא את הספר בפעם הראשונה יהיה נדמה לו שהכותב מספר על משהו חכם, אבל כאשר יחזור אליו כעבור מספר שנים, הוא יגלה שמובע בו המבנה של העולם העליון והוא נמצא בתוכו.

רק לימוד הקבלה! מקובלים כותבים זאת, אין מה לעשות.

תיקון רק על ידי האור שמגיע כתוצאה מלימוד הקבלה. זה לא עניין של לימוד הקבלה שיש בו איזה מין כוח, רק שבספרים האלו מסבירים לך על המצב שלך, מתוקן יותר, רוחני יותר. רק על ידי הטקסטים האלו יש לך קשר עם מצבך המתקדם.

ואז כשאתה מגלה פער בינך לבין המתקדם, מתרשם אצלך רצון, מתחיל להיות מורגש בך רצון לעלות לאותה מדרגה. הרצון הזה הוא כמין דחף, שעל ידו אתה עולה. אבל הוא חייב להיות מדויק, ובדיוק לאותו מצב. לכן אתה חייב ללמוד את הספרים האלו, כדי לעשות את הפעולה הזאת. (הרב מיכאל לייטמן, "הליכה על דרך האמת". 13.12.07)

תַּבְנִית הָאוֹר

הַשָׂפָה אֵינֶנָה רַק הִתְקַשְרוּת בֵּין הָאוֹר לַכְּלִי,

אֶלָא הֲבָנַת הָאוֹר, קַבָּלַת הַתַּבְנִיוֹת שֶל הָאוֹר, הַצוּרוֹת שֶלוֹ.

תּוֹכְנָה שֶנִכְנֶסֶת לַחוֹמֶר שֶלִי

וְכל פַּעַם בּוֹנֶה מִמֶנוּ תַּבְנִיוֹת עִם צוּרוֹת חֲדָשוֹת,

מְסוּדָרוֹת בְּצוּרָה אַחֶרֶת.

אוֹתָן כּ"ב הָאוֹתִיוֹת, לְפִי אֵיךְ שֶמִסְתַּדְרוֹת בֵּינֵיהֶן,

הֵן מַשְפִּיעוֹת עַל הַחוֹמֶר שֶלִי -  מְכוֹפְפוֹת אוֹתוֹ,

וְעוֹשׂוֹת מִמֶנוּ כּל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר דוֹמֶה לְמַאֲצִיל.

רב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 20.10.09

המקובלים הגדולים בכתביהם - במעגל האיחוד

  חכמת הקבלה התגלתה לראשונה לפני 5,776 שנה על ידי איש, שקראו לו אדם. הוא תיאר מה שגילה בספרו "רזיאל המלאך". החל מאדם השתלשלו דורות של מקובלים, וכל המעשים שהם עשו עד לזמננו נכללים יחד.

  בין כל המקובלים היו אנשים מסוגים שונים, כל אחד עסק בהשגת החכמה הזו בצורה האופיינית לו. מישהו עסק בהתמחות מסוימת בהשגת חכמת הקבלה, מישהו רשם אותה בדרגות מסוימות והיו כאלו שהציבו לעצמם מטרה למשוך כמות מירבית של בני אדם לגילוי מערכת ההנהגה הזאת. דווקא הם חשובים ויקרים לנו באופן מיוחד, מפני שבעזרתם אנחנו יכולים להשיג מה שאנחנו מתחילים להשתוקק אליו.

  במהלך ההיסטוריה של התפתחות האנושות, רוב המקובלים כתבו את כתביהם בדרגה שהיום קשה לנו להבינה. אבל המקובל הגדול ביותר שחי במאה ה-16, האר"י הקדוש, באמת הצליח לכלול ולרשום את החכמה הזאת. הוא הביא למערכת אוצר עצום של ידע, ואנחנו קיבלנו ממנו כבר מטריצה מוכנה, עליה מבוססת כל חכמת הקבלה. לפניו רבים ניסו לעשות זאת, אבל לא יכלו. לכן אין אדם יותר קרוב לנו ברוחו, בחשיבותו, בכל מה שעשה עבורנו, מהאר"י הקדוש. הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, 38, והשאיר אחריו ירושה ומורשת שלמה לכולנו.

   400 שנה לאחר האר"י, בתחילת המאה ה-20, הופיע מקובל ענק אחר, "בעל הסולם". אף אחד מהמקובלים שחיו לפניו לא הצליח, בצורה כל כך פופולרית ונגישה, להעביר את מערכת הידע של האר"י, כמוהו. לכן אנחנו משתמשים בכתבי בעל הסולם, שנכתבו בצורה יחסית פשוטה ומודרנית, דווקא הוא מהווה משענת בלימוד שלנו.

  כמו כן, בנו בכורו של בעל הסולם, הרב"ש, המורה שלי, השלים את כתבי אביו על ידי עקרונות העבודה הפנימית שלנו. בעל הסולם כתב בעיקר על מערכת העולם העליון ועל הפסיכולוגיה הפנימית שלו. ואילו המורה שלי ניסח והביע במאמרים שלו, כיצד אנחנו יכולים באופן מעשי להתחיל להרגיש את העולם העליון, מה צריך לעשות כדי להבין אותו רגשית, לארגן אותו בתוכנו, ליצור חושים חדשים ובאופן כזה ללכת קדימה. אם לא היו לנו את כתבי הרב"ש, אז היינו קוראים את כתבי בעל הסולם ונהנים מהלוגיקה של תיאורו הפשוט, היפה וההרמוני על העולם העליון, ושל השפעתה של המערכת הזאת עלינו, אבל לא היינו יודעים באיזה אופן אפשר להשיג אותה. וכל זאת מוסבר בכתביו של המורה שלי.

  המקובלים מתארים את העולם העליון ואת העולם שלנו, שמהווה בפני עצמו את המדרגה הכי נמוכה והקטנה ביותר, שמנותקת מהעולם הרוחני, כמערכת יחידה שעובדת בהרמוניה מוחלטת. בעולם שלנו, את הדימוי היחיד של המערכת הזאת, מהווה הגוף האנושי המתוקן לחלוטין, בו הלב והמוח וכל הפונקציות של מערכות הדם, העצבים, הלימפה והאחרות, עובדות בהרמוניה ובתיאום. הן תומכות זו בזו, אין בהן שום דבר מיותר, רק תפקוד הדדי נכון שמאפשר להרגיש את כל המערכת, לחקור וללמוד אותה.

גם מקובל הכי גדול פותח מקורות
(ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים")

מה אני עושה שאני נמצא לבד? מה אני עושה בלי חברה עם חברה? מה אני עושה עם בורא בלי בורא? אני לוקח כתבי מקור שאחרים השיגו וכתבו, וכל הזמן עובד איתם. כי שינויים באים רק מתוך התקשרות. ואני שחייב להיות מקושר עם עליונים ועם תחתונים, אני בלי מקורות אין לי מה לעשות.

ייחודיות של טקסטים רוחניים

"הייחודיות של טקסטים בעברית מתבטאת בכך שבמקום תנועות משתמשים בסימנים נסתרים, ניקוד בצורה של נקודות וסימנים נוספים שמסמלים ניגון. טקסטים רוחניים דורשים אופן ביטוי מיוחד, מפני שמבטאים אותם באמצעות חמשת החלקים של המכשיר הקולי שאליו שייכים השיניים, החך, הלשון, הלחיים והגרון. בהתאם לכך עליך לבטא מילים בהדגשה קולית (אינטונציה) מסוימת, ניגון נכון. רק אז הטקסט יוצא נכון.

מעניין, שבאלף-בית עצמו, בצורתו המקורית אין נקודות, פסיקים, מקפים וסימני פיסוק. אבל, כאשר קוראים את הטקסט בהדגשה קולית (אינטונציה), אז אין צורך בהם, כי אם מבטאים את המילים בצורה נכונה הכול מובן. לכן, יש חיסכון רב של מקום בכתיבה.

כל זה אינו נובע מהמצאות של בני האדם, אלא נובע מהתאמה לאותם כוחות עליונים, שיורדים לעולם שלנו ויוצרים כאן סימנים תואמים. מפני שאות מסמלת בעברית "סימן". באות שבשפה העברית, כמו בהירוגליף (כתב חרטומים), יש הרבה מאוד מרכיבים, שמסמלים תכונות רבות ושונות, לכן היחס לטקסטים, הוא מיוחד. בשפה העברית אסור לשנות דבר, זה לחלוטין לא מתקבל על הדעת. למשל, אפשר לראות עד כמה הצרפתית העתיקה שונה מהצרפתית המודרנית. וכך גם בכל השפות ואילו בשפה העברית אין שום שינוי.

הערה: אבל מופיעות מילים חדשות…

הן מופיעות, בדרך כלל זו השאלה משפות זרות מפני שהן לא קיימות בשורש הרוחני, למשל "אופניים", "מטוס", "אנייה", "מחשב", "טלוויזיה" וכולי. אבל לכל מה שקיים בעולם הזה בצורתו הטבעית, יש שורש רוחני משלו. לכן השמות של האובייקטים והתופעות האלה ברורים ומדויקים לחלוטין ורשומים."

להנות מהדבקות ולא מהחכמה
(ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים")

 בספרי המקובלים כתוב על השגת העולם העליון. אבל אלה שנמצאים בעולם התחתון לא יכולים להבין מה שכתוב, אלא אם הם יפרמטו את עצמם ליחס חדש, להנות מהדבקות ולא מהחכמה עצמה.

אנחנו משתמשים בטקסטים האלה רק כסגולה

"המקובלים כותבים למי שנמצא ברוחניות, כמו שכתוב באות קנ"ה, ב"הקדמה לתע"ס", באות קנ"ד אפילו, שמקובלים כותבים למקובלים, אנחנו משתמשים בטקסטים האלה רק כסגולה. ודאי שאנחנו גם כן מתחילים לבנות לפנינו ככה איזה ציורים, אבל במיוחד מה שאנחנו צריכים זו סגולה, להיכנס לשם, להרגיש, ואז אנחנו נבין על מה מדובר בלי להתבלבל". (הרב מיכאל לייטמן, 20.12.10)

איך לשמוע מקובל..?

איך לפתח בתוכי ידע קבלי?

"..המקובלים תמיד כתבו וכותבים רק עבור אלה שכבר נמצאים בהשגה, בהרגשה, בראייה של העולם העליון. כאשר אדם כזה קורא את מה שנכתב על ידי אחרים, הוא מתאר לעצמו באופן מדויק לגמרי, בבירור ובאופן מוחשי את מה שרצה לומר המחבר.

באופן כזה המקובלים חולקים ביניהם את הידע שלהם, אבל הוא מובן רק להם, מפני שהם נמצאים בהרגשה של אותו עולם עליון, אותה מערכת שמנהלת את העולם שלנו. ואלה שלא נמצאים בהרגשה כזאת אינם יכולים לתאר אותו לעצמם. באופן מכאני בלבד הם "מלהטטים" בכל מיני מושגים והגדרות, אבל זה לא נותן דבר, המושגים נשארים לא מובנים.

לכן, קשה לומר מה הטעם ללמוד אותם, אבל כפי שכותב בעל הסולם באותו סעיף 154 "בהקדמה לתלמוד עשר הספירות", יש משמעות ועניין גדולים להתייחס בצורה מיוחדת לכתבי המקובלים, מפני שאנשים שכתבו את הטקסטים האלה, היו בהשגה של האנרגיה העליונה, של האור העליון. ככלל, ספרי קבלה נכתבו בשפה העברית או בארמית. ארמית היא שפה שקרובה במהותה לשפה העברית, והייתה בשימוש עוד לפי 3500 שנה בבבל העתיקה, במקביל לעברית.

אם אדם בעולם שלנו אינו מבין ואינו יודע כלל על מה מדובר, ואפילו לא יודע את השפה שבה כתוב הספר, זה לא משנה. נניח, שאדם יודע רק סינית, אבל אם הוא יישב ליד מקובלים וישמע מה הם לומדים ועל מה הם מדברים, אז על ידי הרצון העצום שלו להבנה והשגה הוא יתחיל לעורר ולהזמין על עצמו את האור העליון. תרד עליו הארה מיוחדת, ותחת השפעתה האדם יתחיל להרגיש בתוכו בהדרגה על מה מדברים המקובלים, אפילו מבלי להבין את שפתם ועם הזמן גם יתחיל להבין את השפה.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו," שאם לא היתה לנו חכמת הקבלה, מה שהכינו לנו המקובלים, עם כל ההכנות האלה שהם עשו במערכת העליונה, שעל זה אנחנו עוד לא יודעים בכלל, על מה שהכינו לנו, עם כל הספרים, ועם כל מה שיש. כמו אדם שנולד היום, תיראו לאיזה עולם הוא מגיע, יש לו בית חולים, בית יולדות, כמה מכשירים יש לו, כמה מטפלים באימו, ואיך הוא נולד, באיזו צורה קלה, ואיזה אוכל וטיפולים, ואחר כך החינוך שהוא מקבל. העולם טרח אלפי שנים כדי שלאדם שנולד היום, ניתן את כל הדברים שבעצם מועילים להתפתחות שלו. ואדם שנולד הוא מבין בזה? הוא מכיר בזה? הוא יודע על זה? כלום.

כך אנחנו כלפי המקובלים. הם הכינו לנו מערכת העולמות, לא שהכינו, מערכת העולמות היא מלמעלה למטה התייצבה, עם השבירה, עם הכל, אבל האורות האלו שהם העלו, שהם עלו בעצמם לדרגה הגבוהה. זה כמו שבמשך ההיסטוריה, הכינו לאדם הנולד את כל השירותים האלה, כדי שהוא ייוולד כבר לעולם בטוח, לעולם שמוכן לקבל אותו, לתת לו כל טוב וכן הלאה. זה יתגלה מה שהם הכינו לנו, מערכות מאוד גדולות, שעוזרות לנו להיוולד. וגם כתבו ספרים, שאנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לעורר את עצמנו. זאת אומרת, הכל נעשה על ידי אותם הצדיקים הגדולים. בלעדיהם אנחנו לא יכולים.
האדם הראשון היה יכול, אברהם היה יכול, הם היו יכולים, הנשמות היו זכות. ולכן יכלו לגלות בלי הקדם של הברורים, של עבודה בקבוצה, של ייסורים והכל. זיכוך הנשמות פעל בהם כך. אבל אנחנו, במצבנו, שאנחנו כבר עבים, בסוף ששת אלפים שנה, בלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקרב לזה. ("הקדמה לפנים צעירות ומסבירות", אות ח', הרב מיכאל לייטמן 14.03.14)

הייתה תקופה שכתבי הזוהר היו מגולים,

[...]

רגע אחד שאדם בחיים שלו

ישב ליד הספר ושמע איזה הסבר,

כבר יש לו קשר.

יש לו קשר,

עשה משהו בחיים,

אנחנו לא מעריכים את הדברים האלה.

(הרב מיכאל לייטמן 20.12.19)